איגרת דיפלוטיה

איגרת דיפלומטית

­על משקל האימרה המפורסמת, אפשר לטעון כי המלחמה על דעת העמים היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים. הגורם, הקרוי דעת הקהל הבין-לאומית, עשוי להיות מסייע, או עלול להיות מקשה, בדרכה של אומה, אין לראותו כקבוע. אין להכנע בפניו. יש להשפיע עליו.

אחד המכשירים, בהם יכולה מדינה ריבונית להשתמש, כדי לנסות להשפיע על דעת לאומים, היא האיגרת הדיפלומטית. הדיפלומטיה בימינו הולכת בשני אפיקים, החשאי והפומבי. אמנם, הראשון ב-14 הסעיפים הנשכחים של הנשיא ווילסון, שפורסמו כמעט בדיוק, לפני 38 שנים, אמר: "הסכמי שלום גלויים, שהושגו בגלוי; אחריהם לא יהיו עוד שום הסכמים בין-לאומיים חשאיים, אלא הדיפלומטיה תתקדם תמיד לנגד עין הציבור". אולם כלל זה לא מנע משום מדינה להגיע, בחשאי, להסכמים שפורסמו, או לשאת ולתת, כאילו לעין הצבור. על הסכמים שלא פורסמו, ודווקא אחד האחרונים במדינאי התקופה הווילונית, ווינסטון צ'רצ'יל, קבע, כי הדיון ה"פרטי" בין נציגי העמים עדיף על משא-ומתן בפני מכשירי-הראייה-והשמיעה.

אפס, כפי שהפומביות לא היתה,על אף קריאתו של ווילסון, לכללה של הדיפלומטיה, כן אין הסודיות, על אף עצתו של צ'רצ'יל, דרכה יחידה של המדיניות הבין-לאומית. ממשלות, היודעות את דרכן, משתמשות, לפי הצורך, בשני המכשירים גם יחד.

ממשלת ישראל תועה גם בשדה זה. יש ובהלה, המגיעה עד כידי פיק ברכים, תוקפת אותה מפני "מה יאמרו הגויים"; יש והיא מתייהרת בדיבור מתנשא, דוחה. דברים, אשר, לפי טבעם, מוטב לדון בהם, לפחות בשלב הראשון, מאחורי דלתיים מכופלות, הופכים לקריאה רם-קולית. ולהיפך, דברים, שיפה להם התגובה הפומבית המידית, ודווקא בדרכים הדיפלומטיות המקובלות, אינם זוכים אלא למאמר, הנקרא, באיחור רב, מעל במת הכנסת.

נאומו של מזכיר המדינה של הרצות-הברית מן ה-26 באוגוסט 1955, בו הוא הרשה לעצמו לכנות את מדינת ישראל בשם רב המשמעות, ה"שטח הכבוש עתה על ידי ישראל",תבע תגובה מידית, בצורת איגרת דיפלומטית גלוייה, של ממשלת ישראל לממשלת ארצות-הברית. הוא הדין, נאום ה"פשרה" האנטי-ישראלי, הנודע של ראש-ממשלת בריטניה בגילדהול. אנו סבורים, כי גם הגנויים, חסרי השחר, שהושמעו, מעל במת מועצת-הבטחון, על ידי נציגים של 11 מדינות, גדולות וקטנות, הצדיקו איגרות מחאה לכל אחת מהן, לבל יווצר הרושם ההרסני, כי מדינת ישראל היא "עבריינית", כי מדינות אלו זכאיות להוציא נגדה "משפט" וכי מר אבן מתגונן מעל "ספסל הנאשמים".

איגרות כאלו, מנוסחות בלי התרפסות ובלי יוהרה. בקצרה ובבהירות, והמוגשות – כמובן, ללא הפרזה במספרן – לממשלות זרות. היו מתפרסמות בעתונות הבין-לאומיוית והיו יכולות להשפיע על דעת העמים יותר מקטעי הדברים הארוכים, הנשמעים בכנס. ולו היתה הממשלה משתמשת במכשרי הזה של איגרת דיפלומטית גלוייה, היו גם הדיונים המדיניים בבית-הנבחרים שלנו מוקדשים לתכליתם האמיתית: לבקשת דרך ומציאתה. במקום שיסובו על התדיינות עם מר כרושצ'וב בעזרת ציטטין מאחד טרנסקו.

אולם שר-החוץ מדבר יותר מדי וכותב פחות מדי. כפי שהממשלה כולה מרבה לדבר ואינה עושה.