אחים בציון

עם פרסום הדו"ח של וועדת החקירה האנגלית-אמריקאית

אחים בציון,

ההליכה לועדת החקירה האנגלית-אמריקאית נסתיימה בקטסטרופה לאומית. המשעבדים הצליחו שוב להערים על הנציגות היהודית ולהניעה, כי תתן ידה לדיונים מבויימים שמטרתם הקבועה מראש היתה: להבליט לעיני העולם את הניגוד היהודי-ערבי; להפוך את שליחי ערב לגורמים מוכרים בקביעת גורלה של ארצנו; ליצור אשליות חדשות בקרב הציבור העברי, לחזק את מיעוטו התבוסני, לפורר את חזית המלחמה העברית; ולשתף את ארצות-הברית של אמריקה - מעצמה שנשיאה, מפלגותיה ובתיה המחוקקים הבטיחו וחזרו והבטיחו את תמיכתם בהקמת מדינתנו החפשית - ברקימת המזימה האנטי-יהודית.

עתה ברור, כי רוקמי המזימות השיגו, כמעט בכל הנקודות, את מבוקשם, ואילו על המדיניות העברית ניתכו מהלומות קשות ביותר. נציגים אמריקאיים - נציגים של אומה ידידותית - הוחתמו, ליד גוזלי מולדתנו, על מיסמך המכריז, כי ארץ-ישראל לא תהיה לעולם למדינת ישראל. הממשלה האמריקאית אף היא העניקה לשבע מדינות ערביות את זכות ההתערבות בעניני ארצנו. והנציגות היהודית, שסמכה את ידה, מתוך נטייה כרונית לאשליות, על החקירה המכשילה, נענשה על תמימותה. נשלחה הזמנה רשמית לחוות דעה על המלצותיה הבלתי- מחייבות של ועדת החקירה לא רק לסוכנות היהודית, כי אם גם לגופים רבים אחרים, יהודיים ולא-יהודיים - הזמנה, המבטלת את המעמד המדיני שלו טוענת הנציגות היהודית.

אלו הן התוצאות הפוליטיות הריאליות של החקירה המבויימת; ואילו ההמלצות, שנראו בעיני התמימים כמעשיות, הפכו בידי השליטים הערמומיים לפיסת נייר מחוסרת כל ערך ממשי. ברור כבר לכל, כי הם לא יגשימון, כי אין בדעתם להגשימן. הם יוסיפו "לחקור", "לדון" "להתיעץ", להתנות תנאים ולהכריז הכרזות, אך מאה אלף פליטים - מיעוט פעוט של דורשי ציון - לא יכניסו; את הספר הלבן לא יבטלו; את הניצול לא ימעיטו, כי אם יגבירוהו; את הדכוי לא יפסיקו, כי אם יחזקוהו. מפני שאחת החלטתם ואחת תכניתם: להשלים, בערמה ובכוח, את ההסגר ששמו על עמנו בציון ובגולה; להסגיר לניוון ולכליה את גולי ישראל, המתדפקים במאות אלפים על שערי המולדת; ולהפוך אותנו לעבדים, בוני כבישים איסטרטגיים.

מזימתם השטנית תופר. תקצר ידה של בריטניה הבוגדת להשמיד את עמנו, כשם שקצרה ידה של גרמניה הנאצית לכלותו. אך המזימה תופר רק אז, אם העם העברי ילמד את ה"שיעור", שניתן לו בחדשים האחרונים ויסיק ממנו, מתוך ראיית המציאות האכזרית, את כל המסקנות:

הקץ לאשליות; הקץ לציפייה הרת האסונות; הקץ להיגררות פסיבית אחרי מזימות האויב המתנכל לחיינו, לחיי אחינו, לחיי בנינו! תוטל היזמה בידי העם העברי; תוקם, מתוך מאמץ עצמאי, מהפכני, הממשלה העברית הזמנית, הנהגה אמיצה לעם הלוחם על קיומו, חרותו, ועתידו; ינותקו היחסים עם שלטון הדכוי הבריטי, יוחרמו כל מוסדותיו, יופרו כל חוקיו; יורם דגל ההתקוממות הכללית; יצאו המוני העם למלחמת שחרור גדולה ומתמדת, למלחמה בכל השטחים ובכל האמצעים, למלחמה ללא רתיעה, למלחמה לחיים או למוות.

כי זכרו:

בלא מלחמה כזו יושלם ההסגר, יקיץ הקץ על הכל וכאשר אבדנו אבדנו. ורק במלחמה זו תקוותנו - התקווה האחרונה, התקווה היחידה.

הארגון הצבאי הלאומי

בארץ ישראל

שודר ביום ט"ו בסיון תש"ו (13.6.46).