אורח בלתי רצוי
היחס לביקוריהם של אנשי אופוזיציה תלוי, בעיני ממשלת מפא"י, בשאלה, מיהו המבקר ומיהו המזמין. אם איש האופוזיציה במדינת ישראל מבקר באחת מארצות החוץ, כדי ליצור, או להעמיק, ידידות אל אומתו, עושה הממשלה, בגלוי או בסתר, כל מאמץ, כדי להפריע לו בםעולתו. בארץ עולה, ומושרית, הטענה, כי האופוזיציה נוטלת לעצמה סמכות לא לה לטפל ביחסי חוץ; ואילו בחוץ לארץ מושמעים, בלא היסוס, או נלחשים מפה לאוזן, דברי השמצה, שתכליתה לשים מכשולים בדרכו של המבקר הישראלי. האם מסע שלילי כזה, בקרב זרים, מדינאיהם ועיתוניהם, יכול להיות לטובת המדינה? וודאי שלא. שום ממשלה של מדינה לא טוטאליטארית אינה נוהגת כך לגבי האופוזיציה שלה, אשר זכותה המלאה – לעיתים אף חובתה היא – לבנות גשר אל ליבותיהם של חוגים ידידותיים בארצות אחרות. אבל אנשים מחוג ומסוג מסוים בישראל אינם מתחשבים "בקטנות" כאלו. אפילו מעשה טוב בשביל המדינה רע הוא, אם נעשה על ידי מי שמתנגד, בתוקף זכותו האזרחית, לשלטונם ודרכם.
כזהו גם יחסם לאורחים, המוזמנים על ידי האופוזיציה לישראל, בין אם הללו הם בשלטון באצותיהם, או באופוזיציה דמוקרטית לממשלותיהם. העובדא, כי האופוזיציה מארחתם, מספיקה, כדי שהקריה תביט עליהם בעין זועמת,וכדי ששלוחותיה, ברדיו ובעיתונות, יתנו להם להרגיש, שלא טוב עשו על קבלם את ההזמנה הבלתי רשמית. מובן מאליו שיחס כזה, עליו יכול לעמוד, מתוך קריאה והתבוננות, כל משקיף זר, אינו יכול אלא להזיק למדינה, אם מיד ואם ברבות הימים. אבל שוב אין החוג השליט אצלנו מוכן להתחשב בגרימת נזק, או במניעת תועלת, למדינה, אם לא ממנו יצאו המומינים.
לעומת זאת, אין אנשי המשטר חוסכים הזמנות רשמיות לנציגי אופוזיציה בארצות החוץ. מה שאסור, לפי דעתם, לעשות לאופוזיציה הישראלית, מותר, ואף רצוי, שייעשה על ידי אופוזיציה זרה. מאז הקמת המדינה ביקרו בה נציגים שונים של ממשלות ואופוזיציות רבות. המספרים המדוייקים של אלה אף אלה אינם לפנינו. אבל אפשר לומר, על יסוד ההתבוננות, בביטחון גמור, כי האחרונים רבו מן הראשונים.
עלינו לציין, כי אין אנו רואים שום פגם בכך, אם אדם, הנמצא באופוזיציה לממשלתו, מבקר במדינת ישראל. לנו אין היחס של איפה ואיפה, הנהוג בקרב החוג השליט. לא זו בלבד שמותר לנו, מתוך יחס כבוד לערכי החופש האנושי, לארח אדם, שאינו מסכים עם שליטי ארצו, אלא, לעיתים, אף רצוי הדבר מבחינת היחסים בין ישראל לעמים. במה דברים אמורים? אם המוזמן הוא ידיד לעמנו ולארצנו, ולא עויין להם.
אנו מוצאים לחובתנו להזכיר את התנאי הזה, הנראה לכל בר דעת מובן מאליו, בקשר עם הידיעה שפורסמה בבטאונה של מפא"י, על הזמנתו של מר בראון, דוברה של מפלגת הלייבור הבריטית לענייני הגנה, לבקר בקרוב בישראל, כאורחה הרשמי של הממשלה. בראון זה לא רק היה בעבר, אלא נשאר גם היום, עויין למדינתנו, לפי הצהרותיו שלו. "דבר" עצמו מדגיש, כי האיש נחשב לאנטי ישראלי ביותר בצמרת ה"לייבור", בה היו, וישנם, כידוע, אנטי ישראלים למכביר. לפי דבריו שלו "הוא עדיין רוצה לבדוק באיזו מידה הייתה מוצדקת הקמת המדינה". הוא אמנם החליט, בינתיים, לעשות עמנו חסד ולהכיר בישראל כעובדה קיימת, אבל הוא מוסיף לחשוב, כי שטחה גדול מדי.
אדם כזה עומד לבקר בישראל כאורח רשמי. האין הזמנתו בבחינת השפלה עצמית הראויה לגיטו ולא לאומה חופשית וריבוית. אנא, אומרים אנו למר בראון העויין, בוא אלינו ותייכח, כמה טובים והגונים ותרבותיים אנחנו. האין בהזמנה כזו נשמע הד לקולה של תקופת התלות והשעבוד?
אם מר בראון, חברו, או תלמידו, של ארנסט בווין, רוצה לבדוק, "באיזו מידה" הייתה מוצדקת הקמת מדינתנו, הוא יוכל לעשות זאת, לאו דווקא בתל אביב, אלא בלונדון. ולנו אין שום סיבה למהר. הקימונו את מדינתנו, על אפו ועל חמתו, לפני שתים עשרה שנה. ואם הוא עדיין לא למד כי הקמתה הייתה מוצדקת וכי שטחה אינו אלא חלק קטן של המולדת העברית, ילמד נא על כך אפילו שנים נוספות, בשבתו בביתו. המדינה הזאת רוצה באורחים ידידים, בני כל העמים, יהיה מעמדם הרשמי אשר יהיה. בראוינם למיניהם צריכים להישאר בארצותיהם.