אגרת זכויות האדם והאזרח

ארכיון אישי - מרכז מורשת בגין
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ז אלול התש"ח, 20 בספטמבר 1948
נושאים:
מורשת ישראל - אנטישמיות, שואה. משפט - בית משפט עליון, עליונות המשפט. ממשל - הפרדת רשויות, יחסי רשות מבצעת-רשות מחוקקת, יחסי רשות מבצעת-רשות שופטת, משאל עם. זכויות אדם - זכויות הנאשם, עינויים, שוויון זכויות, תקנות לשעת חירום. חירות האדם - חירות הפרט, צנזורה. תיקון החברה - חמשת מ"מים. השקפות חיים - ליברליזם, קומוניזם. מפלגות - מפלגת חירות
אגרת לזכויות אדם והאזרח נכתבה כפי הנראה לקראת הועידה הראשונה של תנועת החרות. טויוטא זו נכתבה יחד עם ד"ר יוליוס (יולי) יהודה מרגולין ויוחנן בדר. את זכויות האדם והאזרח בגין שילב בנאומו במפלגה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אגרת זכויות האדם והאזרח

א. פתח דברים

נוכח ההכנות לטבח עולמי חדש, למלחמת יבשות, שבה ישחק האדם ויושמדו עמים - נוכח מלחמות הדכוי המתנהלות בעצם הימים האלה נגד עמים שוחרי עצמאות וכמהי חרות -

נוכח הנסיונות הברורים לקיים או להחיות את משטרי הדכוי הפאשיסטיים, שמקור יניקתם איבה לאנושות ולאלהים ושאיפתם – שעבוד עמים, ניצולים והשמדתם.

נוכח טפוח האיבה הנאצית, לבית ישראל הפושטת צורה ולובשת צורה.

נוכח העובדא, שמכל החרויות שלא הושגו, על אף המלחמות הרבות וההבטחות הרמות, החרויות העיקריות, שלא ניתנו לאדם ובעיקר ליהודים היא החרות מפחד.

נוכח העובדא הטרגית, שאף במדינת ישראל – המדינה שקמה מחזון החרות והצדק של המעונה בעמים, במדינה, שקמה ממעמל חלוצים-לוחמים ומדמי לוחמים-חלוצים – הורמה היד על חרות האדם והאזרח ועל זכויותיו היסודיות -

נוכח העובדא, שמשתפי הפעולה השליטו בחיי האומה והמדינה העברית, את חוקי השעבוד הבריטיים ומחקים את החוקים האלו –

מכריזה תנועת החרות, בתורת תנועה אנטי פאשיסטית המתנגדת לכל משטר טוטאליטארי ומאמינה באדם חופשי, באומה חופשית ובאנושות חופשית - על אמונתה בזכויות הטבעיות של האדם ובזכויות בלתי ניתנות לערעור של האזרח.

מגילת זכויות האדם והאזרח, הבאה להלן, מגלמת את אמונתנו זו, שמקורה בספר הספרים: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ויסודה – בשאיפת החרות הבלתי מנוצחת, שמצאה ומוצאת את בטויה במהפכות הגדולות בתולדות הדמים.

 

ב. שיטות השלטון הקיימות והשיטה הנכספת

שלש הן שיטות השלטון העיקריות, שלפיהן מחולקת בתקופתנו האנושות:

1.      השיטה הפאשיסטית. יסודה – הכח; "אמונתה" – עליונות השליט – האומה, או הכת השולטת – על הנשלט. דרכה - שעבוד וניצול, קביעת חוסר השוויון בין אדם לאדם כעקרון, והפיכת המדע והטכניקה לכחות אנטי-מוסריים ואנטי-חברתיים.

2.      שיטת "הדימוקרטיה המזרחית"

3.      שיטת "הדימוקרטיה המערבית"

תנועת החרות, המאמינה באדם חפשי, באומה חפשית ובאנושות חפשית, היא תנועה אנטי-פאשיסטית. זרעי הפאשיזם נזרעו ברחבי העולם. היום כאתמול, הוא מסכן את חרות האדם בכלל ואת קיום עמנו בפרט. אי לכך אנו מכריזים: לא תחזור עוד פרשת ההשמדה ההמונית של בני ישראל בידי כחות האופל. נגד כח – נעמיד את ישראל כח. על תקפנות – בהתקפת-נגד נשיב. רק כך תגדע זרוע הרשע.

תנועת החרות, עם צאתה ממעמקי המחתרת, שבהם נרקם, תוך סבל, דם ודמע, החזון של חרות אמת של צדק ושוויון אמת, אינה יכולה להזדהות לא עם שיטת השלטון הקרוייה "דימוקרטיה מזרחית" ולא עם השיטה הקרויה "דימוקרטיה מערבית".

במדינות, שבהן שלטת "הדימוקרטיה המזרחית" הוצאות מידים פרטיות או צבוריות ונמסרו למדינה כל או כמעט כל אמצעי הייצור ומכשיריו. שלטונות המדינה הם שקובעים את מקום העבודה של כל אזרח ותנאיה.

למדינה החייבת לפי ההלכה, לשמש מנוף להקמת חברה ללא מעמדות, ניתן שלטון כמעט בלתי מוגבל עם כל התוצאות האוביקטיביות הנובעות משלטון זה ביחס לחרות האדם והאזרח.

במדינות, שבהן שולטת "הדימוקרטיה המערבית" אין דמותו החיצונית של המשטר מזדהה עם מהותו הפנימית. בארצות אלו קיים חוסר-שוויון משווע, הנגרם ע"י רכוז אמצעי הייצור העיקריים בידי מעטים וע"י חלוקה בלתי צודקת של ההכנסה, הבאה מן העמל והיצור הלאומי. הנציגים הנבחרים של העם אינם חפשים לקבוע, לפי רצון העם ובשמו, את המדיניות הלאומית. עובדה היא, ששליחיהן הבלתי נבחרים של חברות הנפט באמריקה קובעות למעשה את המדיניות האמריקאית במזרח התיכון בארץ ישראל. הממשלה הפרלמנטרית באנגליה היא בעת ובעונה אחת ממשלה רודנית משעבדת מנצלת ומדכאת בעשרות ארצות אחרות שהוכנסו אם בכח ואם בכחש, תחת שבט השלטון הבריטי.

כלל קדוש הוא בהיסטוריה האנושית: כשם שהשלום אינו ניתן לחלוקה; כן אין החופש ניתן לחלוקה. הרודים בעמים אחרים ומנצלים אותם, אך לשוא הם נושאים את שם הדימוקרטיה.

השיטה החברתית והמדינית שאליה ישאף עם ישראל ושלמענו תלחם תנועת החרות, היא – ממשלת העם המבוססת על חרות האדם, היא דימוקרטיה של אמת, שתבטיח, מצד אחד, כי חרות האדם לא תהיה "חרות" לרעב, לעוני, לבורות, לזוהמה ולחלי ומצד שני כי לא תשקע חרות האדם במצולות התכנון הממלכתי.

 

ג. זכויות האדם והאזרח

1.      הזכות חיים, לחרות לדין-צדק ולהתנגדות לדכוי – הן זכויותיו הטבעיות של כל אדם.

2.      הזכות לחיים פרושה זכות לחיי כבוד. בטלה, רעב, חולי, חוסר קורת גג ובערות – חרפה הם לחברה מאורגנת, תקינה ומתקדמת. המדינה ומוסדותיה חייבים להבטיח לכל אזרח ולכל אדם החי בתוכה, את תנאי הקיום ההוגנים המינימליים תמורת עבודה גופנית או רוחנית מתאימה או במקרה של חוסר כושר עבודה, ללא תמורה.

3.      בכדי להבטיח את חרות האדם והאזרח תקויים הפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת, לבין הרשות המוציאה לפועל – לממשלה ולשאר המוסדות האדמינסטרטיביים, לבין המשפט. סמכויות החקיקה תנתנה אך ורק לבית הנבחרים – או, במקרה של רפרנדום לעם ***(מלה לא ברורה – ד.ב). הן לא תופקענה מן הבית המחוקק אף לא באמתלא של "שעת-חרום".
שום זכויות של ישיבה בדין לא תמסרנה למוסדות האדמיסטריביים. המשפט יהיה בידי בית-הדין ורק בידיו. חייל כי יחטא, יישפט בבית דין צבאי, בתנאי שחבריו ידעו חוק ומשפט. אזרח, שאינו חייל, לא יישפט אלא בפני בית-דין רגיל. זכויות אלו אינן נתנות להפקעה – אף לא באמתלא של שעת-חרום.

4.      חסינות מחלטת תנתן לדירת האזרח, למכתביו, לשיחותיו הטלפוניות . לא יהיה "קבינט שחור" לבדיקת מכתבים או להאזה לשיחות. חפוש בדירת האזרח או בניירותיו האישיים יערך אך ורק בפקודת שופט מוסמך.

5.      חופש המצפון והמחשבה, חופש הבטוי בכתב ובעל פה, חופש ההתאגדות, חופש בחירת מקצוע או מקום מושב, חופש הפעילות המדעית והאמנותית, השתתפות בבחירת מוסדות המדינה – הן זוכיותיו של כל אזרח, שאינן נתנות לערעור, אף לא באמתלא של "שעת-חרום".

6.      עבריין – א ףהוא אדם ואזרח הנהו. לא יענוהו בחקירה, לא ישפילוהו כבודו. יבוטל עונש המוות. המטרה היחידה של מאסר העבריין על סמך פסק-דין מוסמך, תהיה מ- מלבד הגנת החברה בפני מעשיו המזיקים – הטבת אופיו של העבריין והחזרתו לחיי עבודה תקינים.

7.      זכות החנינה – בטול העונש לחלוטין או בחלקו – תנתן על סמך חוקת היסוד לא רק לנשיא המדינה, אלא גם לחבר אזרחים הידועים בנקיון כפיהם ובחוסר משוא פנים. בעלי סמכות החנינה ייבחרו ע"י הבית המחוקק. ערבות מוסרית שתנתן ע"י מנין מקרב אזרחים אלה, תספיק בכדי שייפתחו בפקודת השלטונות שערי הכלא בפני העבריין, על-מנת שיזכה בסכויי – להטבת דרכו.

8.      בכדי לקיים את זכויות האדם והאזרח תובטח בחוקת היסוד של המדינה – כחוק בל-יעבור (חוק "על-קונסטיטוציוני") – זכות הקובלנא של האזרחים. קובלנא כי תחתם ע"י חלק עשירי האוכלוסיה לפחות, תחייב את מוסדות המדינה להעמיד את דבר הקובלנא ל"משפט העם", להצבעה כללית חשאית של כל האזרחים. גם חוק שנתקבל ע"י הרוב בבית-הנבחרים יוכל לשמש נושא לקובלנא ולמשפט העם. ודבר העם בהצבעתו חוק יהיה.