שפה מובנת לעמים
לקריאת המאמר בעיתון מי שלא היה חבר בית"ר בפולין, לא יוכל להעריך את מלוא החשיבות שנועדה לאישיותו של נציב בית"ר בארץ זו. בעיני מאה אלף בני נוער בפולין היה זה לא רק המפקד, אלא הטוב שבין טובי הנוער היהודי במדינה. גם לגבי שאר סניפי בית"ר בעולם נודעה לנציב בית"ר בפולין עמדה מיוחדת, משום שרוב המנין ורוב הבנין של תנועת ז'בוטינסקי מצויים היו ביישוב היהודי הגדול ביותר באירופה שלפני מלחמת העולם השניה – דהיינו בפולין.
מנחם בגין היה אחרון הנציבים של בית"ר בפולין שלפני ההשמדה, ובתקופה זו של ערב מלחמה הוטלו עליו משימות קשות מאוד. כמורו ורבו, היה גם עליו לנסוע מעיר לעיר ולקרוא ליהודים לאיוואקואציה; אולם עיקר תפקידו היה למצות את כל השיטות והדרכים האפשריות לחינוך הנוער ולהעלאת הצעירים ארצה בכל דרך, ישירה ועקיפה. רוחו המהפכנית הסוערת של הנוער הבית"רי למען מאבק השחרור, לא בקלות ניתן לרסנה. ובכל זאת המשמעת בתנועת נוער לוחמת זו היתה למופת. למרות האפליה שקיימה כלפיהם הסוכנות בחלוקת הסרטיפיקטים, ולמרות האווירה המדכאה שיצרה האנטישמיות החמורה בפולין, המתינו צעירי בית"ר בסבלנות ליום בו תינתן פקודת העליה.
מלחמת העולם פרצה בטרם ציפו לה, ולרבות מתוכניות בית"ר בא הקץ בטרם הספיקו להתגשם. העבודה האינטנסיבית בארגון עליה ב' שותקה; הקורסים של אצ"ל לא יכלו עוד להתקיים. הדבר שאיש לא יכול להאמין בו אמנם יצא לפועל: היטלר וסטלין מצאו שפה משותפת. פולין חולקה בין מוסקבה לברלין, והושם קץ לחיים היהודיים התוססים במדינה זו גם כן. הגרמנים התחילו בפעולות ההשמדה הפיזית, והרוסים החלו בעריכת משפטים, מאסרים והגליות של המנהיגים הציוניים. גורלו של מנחם בגין רצה כי יגיע למאסר בידי הרוסים!
***
לאחר שחרורם מסיביר, שוטטו רבבות בני נוער ברחבי מדינת הסובייטים, וביניהם גם אלפי בית"רים. הם לא נהגו לספר על פעולותיהם בעבר, אולם בהיותי אני עצמי אחד מן "המשוחררים" פגשתי רבים מהם. כיום אין לתאר כלל באילו דרכים עקלקלות הגיעה לאוזני הידיעה שמנחם בגין נמצא לא רחוק מסמרקנד, בעיירה ששמה דזיזאק. בדרך לא דרך ו"ללא כרטיס רכבת" הגעתי שמה כדי לראות את נציב בית"ר מפקדי… אולם איחרתי: הוא כבר התגייס לצבא הפולני, ואני מצאתי רק את אחותו וגיסו שנשארו בעיירה.
לצערי, לא הייתי בין המאושרים שעלה בידם לעזוב את "גן העדן האדום" ושזכו לעלות לישראל בשורות הצבא הפולני. מחלת טיפוס קשה אילצה אותי להישאר שם עד לסוף מלחמת העולם השניה. ואולם, אחד הימים המאושרים ביותר הזכורים לי מכל תקופת היותי ברוסיה, היה היום בו נודע לי כי מנחם בגין הגיע לישראל והוא עומד בראש הארגון הצבאי הלאומי.
עתה חוגגים אנו את יום הולדתו ה-50 של מנחם בגין. הוא הינו לא רק האיש שהיה בעבר נציב בית"ר בפולין ומפקד אצ"ל, אלא המדינאי והמנהיג הממשיך גם בהווה בהגשמת תורת הציונות הממלכתית.
בהיותי בשליחות תנועתנו במדינות שונות, היה לי הכבוד להשתתף בשיחות ובפגישות רבות שקיים מנחם בגין עם מנהיגי המדינות. לא פעם נפגשנו עם מדינאים אשר שמו של מנחם בגין די היה בו כדי לעורר בהם רוב דרך ארץ ומלוא ההערצה למי שהיה מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי. ואולם היו גם מקרים של פגישה עם מדינאי, אשר שגריר ישראל כבר הספיק להתקשר עמו מקודם כדי למסור לו מה דעתו של בן-גוריון על בגין, עם כל הכרוך בזה… ואולם הודות לרושם שמנחם בגין הצליח תמיד להשאיר על כל האישים עמם נפגש, הביאו "ההתערבויות" הקודמות אך לעג על ראש בעליהן. בהקשר זה חייבים לציין כי לא תמיד נהגו שגרירי ישראל לפי ההוראה שקיבלו מ"הבוס"; במדינות שונות הביעו השגרירים בהזדמנויות שונות את תודתם למר בגין עבור ביקורו, שלדבריהם הביא תועלת רבה למדינת ישראל. כי האמת היא שאת שפתו של מר בגין מיטיבים להבין כל אותם העמים ששאיפתם היא לחיות בכבוד, תוך ביטחון ועצמאות.
***
ידידים רבים רכש מר בגין בכל הארצות בהן ביקר, אך מעל כולן בצרפת. קשה לומר כי נציגיה של ישראל בארץ זו, בשנות החמישים, גילו יחס אוהד לתנועת ז'בוטינסקי בכלל ולמר בגין בפרט; אך לא עלה בידם לחבל ביחסים הידידותיים שבין מר בגין לבין אישים חשובים בזירה המדינית בצרפת. כדאי לתאר כאן מקרה אחד, המדגים יפה כיצד גויים מיטיבים להבין את שפתו של בגין.
היה זה בשנת 1958, שעה שמנחם בגין הוזמן לצרפת כאורחם של שני שרים בממשלה: ז'ק סוסטל ואדמונד מישלה. בארוחת צהריים שנערכה לכבודו השתתפו מלבד המארחים גם השרים מאלרו ולז'אן, הגנרל קניג, ומי שהיה אותה שעה מנהלו הכללי של משרד החוץ – מר לואי ז'וקס, ורבים אחרים. לאותה ארוחה הוזמנו גם מר יעקב צור ומר שניאורסון, שהיו בימים ההם שגריר וקונסול בפריז, וכן נציגו של משרד הביטחון א. בן נתן. באותה תקופה הרבו לדון בצרפת על התכנית החדשה ליצירת הקהילה הצרפתית. שגריר ישראל מר צור – שהיה ממתנגדיה של ברית ערוכה בין צרפת לישראל – רצה "להתחכם" והקשה קושיה: "מה דעתך על כך" – שאל יעקב צור את בגין – "שגם מדינת ישראל תיכנס כחברה בקהילה הצרפתית?" הרגשתי עד כמה היה זה למורת-רוחו של מר בגין, ש"קושיה" כזאת הוצגה לו דווקא במסיבה כזאת ובפני קהל זה. ואולם תשובתו באה מיד ובחריפות: "אלפיים שנה נשא העם היהודי בסבל לא יתואר, משום שלא היתה לו מדינה; לאחר מלחמה קשה, הוא הצליח לכבוש לעצמו את העצמאות ואי-התלות. מדינתנו כה צעירה – טרם הספקנו למצות את כל שמחת העצמאות!" "בראבו בגין!" – קרא מיד הגנרל קניג – "הצדק עמך!" גם שאר הנוכחים קיבלו כולם את דעתו של בגין בהבנה ובהערכה, ואולם היחיד שנשאר נבוך היה דווקא מר צור: הוא עדיין לא הבין את השפה אותה מבינים בני כל העמים, שפת "בן מלך והדר".
מדינאי שמלאו לו 50 שנה, ושמו ידוע בעולם והוא נערץ על תומכיו, הינו מדינאי צעיר שלפניו עתיד גדול. עברו המפואר, מסירותו ללא גבול למולדת, פעולתו המתמדת בקרב האומה, מעלת מחשבתו ושפתו המובנת למנהיגי העמים – בזכות כל אלה מנחם בגין הוא האיש אשר תקוותנו מלווה אותו כי יביא בקרוב את תנועת ז'בוטינסקי להגשמת האידיאלים ולניצחון המלא.
