תורת המוסר
תורת המוסר קובעת לו לאדם את היחס אל הטוב ואל הרע; מה שהוא חייב לעשות ומה אסור לו לעשות. היא מקיפה שטחים רבים בחיי האדם: את היחסים בינו לבין עצמו, את היחסים בינו לבין זולתו ואת היחסים בינו ובין הכלל. היא מחנכת את האדם להעדיף את הטוב על כל גורם אחר. לפי תורת המוסר, על האדם לשאוף במחשבה ובמעשה אל הטוב ולהילחם ברע. מהו הטוב ומהו הרע, זאת מנסה ספרות המוסר הגדולה לפתור בדרכים שונות.
תורת המוסר של תנועתנו מלמדת אותנו מהו הטוב ומהו הרע מנקודת מבט לאומית-מדינית.
המוסר הלאומי
טובתו של העם קודמת לטובתו של הפרט. היא כוללת את חירותו, עצמאותו וכבודו. למען מטרות אלה יש להקריב כל קרבן שיידרש מן הפרט: זמנו, מרצו, נוחיותו, הנאתו, פרנסתו, רכושו, חייו וחיי הנפשות היקרות לו. הפרט אינו אלא חלק פעוט בכל האומה, ואין אושרו וצרתו נחשבים במאומה לעומת אושרה או צרתה של האומה.
המסקנה הנובעת מזה היא: מנקודת מבט המוסר הלאומי ייחשב לטוב כל דבר המכוון לטובתה של האומה, אפילו אם הוא מביא רעה לפרט או להמון פרטים; ולרע ייחשב כל דבר המכוון לרעתה של האומה, אפילו אם הוא מביא אושר להמוני פרטים. כל המאמצים צריכים להיות מכוונים למען הטוב ונגד הרע במובן לאומי.
כמו בחיי הפרט, כך גם במה שנוגע למוסר הלאומי, רבים הם המקרים שהאדם יבוא לידי התנגשות פנימית או חיצונית בין המוסר ובין גורמים אחרים: רדיפת הנוחיות וההנאה, זדון לב, הפרעות חומריות וכו'. אלא שכאן, בשטח המוסר הלאומי, יצטרך האדם להתגבר לא רק על הקשיים דלעיל, אלא לפעמים גם על הסתירה שבין המוסר הפרטי לבין המוסר הלאומי העומד בדרגה גבוהה הרבה יותר. יש שהדבר הנראה רע מנקודת מבטו של המוסר הפרטי הוא טוב מנקודת מבט של המוסר הלאומי או להפך, כאמור למעלה. במקרה כזה, יצטרך איש המוסר הלאומי להילחם במוסר הפרטי ולהתגבר עליו.
יתכן שחובות המוסר הלאומי תעמידנה את האדם במצב של התנגשות עם מצוות מוסריות ככיבוד הורים, אהבת המשפחה וכדומה; וכבר הרמב"ם בהלכות מלחמה מחייב את הלוחם "שלא לחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה את זכרונם מלבו ויפנה מהם דבר למלחמה".
דוגמאות של אנשים חדורי מוסר לאומי בכל לבם, נתנו לנו תולדות ישראל בתקופה הקדומה במספר רב מאוד. רק הגלות טשטשה את פרצופנו הלאומי וטשטשה גם את המוסר הלאומי.
האדם חדור המוסר הלאומי ידע תמיד בשעת התנגשות פנימית, בין חובות המוסר הלאומי ובין ההפרעות השונות שמנינו למעלה – להכריע לפי מה שמצווה לו חובתו המוסרית-לאומית. הוא ידע שלפניו עומדת מטרה גדולה וקדושה ששקולה נגד כל מטרות שהן, ושלמען מטרה זו יש להשתמש בכל האמצעים הנמצאים ברשותו.
נפוליאון אמר: "את האומה יש לשחרר על אפה ועל חמתה". באומתנו אנו נתקלים לעיתים תכופות מאוד ביחידים או בגורמים ציבוריים המתכחשים לחובה הלאומית העליונה, או לפחות משתמטים ומסרבים למלא אותה. אב לאיש המוסר הלאומי ימצא במקרים כאלה את דרכו מוצדקת על ידי מצפונו הלאומי והכרת חובתו.
אבל כאן עלינו להיות זהירים מאוד. בהרבה מקרים בחיי האדם יש שהתחומים בין הקדושה העליונה ובין השפלה שבטומאות הם עדינים מאוד, וזהירות רבה וטוהר מוסרי רב דרוש לאדם שלא לערבב את התחומים. אסור לו לאיש המוסר לחשוב שהחובות או הזכויות הניתנות לו למען המטרה הלאומית הגבוהה – ניתנות ליהנות מהן גם למען מטרותיו האישיות הפרטיות. העובדה שאתה, הבית"רי, משרת לקנייניה העליונים של האומה, מטילה עליך חובות גדולות ומקנה לך זכויות מיוחדות להשתמש באמצעים שונים למילוי חובות אלו. המטרה הלאומית הקדושה מקדשת אותם. אל תעז לחללם על ידי שימוש בהם, חלילה, למען מטרתך הפרטית. בהשתמשך בהם למטרה לאומית, אתה ממלא חובה קדושה; ובהשתמשך בהם למטרה אחרת, הנך עושה מעשה שפל, מעשה פשע, מעילה ועוול מוסרי.
היו מקרים בתולדות תנועות שחרור שבגלל ערבוב תחומים זה, בין קודש לחול, נהפכו אנשים שנכנסו לתנועות כפטריוטים בעלי דרגה מוסרית עליונה – להרפתקנים סתם, לגנבים, לשודדים ולאנשים בעלי מוסריות ירודה. על ידי כך השפילו את הדרגה המוסרית של תנועתם, חיללו את שמה הטוב והכשילו את כושר פעולתה.
בעשותך פעולות לשם מילוי תפקידך הלאומי, זכור ואל תשכח אף לרגע את המטרה הגדולה שלשמה הן נעשות, כי היא – ורק היא – מצדיקה אותן.
