הישיבה הראשונה של הכנסת השלוש-עשרה – נאום ראש הממשלה היוצא ויושב ראש הכנסת הזמני יצחק שמיר

אדוני הנשיא, חברי הכנסת, לפני 15 שנה, ביום כ"ז בסיוון התשל"ז, 13 ביוני 1977, בדברי בפני הכנסת, לאחר היבחרי כיושב-ראש הכנסת, איחלתי לעצמנו, כי נדע למצות ולבטא בנאמנות ובעתו את כל המאחד את כולנו, והבעתי את המשאלה, שתשרה בקרבנו רוח של אהבת ישראל ואהבת ארץ-ישראל.

הזכרתי אז את אחי גיבורי המחתרת האלמונים, אשר נפלו בדרך, במלחמה למען חירות ישראל, ואשר בזכותם הגענו והגעתי עד הלום. ואמרתי באותו מעמד, שדומה לי, כי אחי הגיבורים יושבים אתי כאן על הבמה, ברגעים אלה, צופים ומאזינים ונפשותיהם מתרוננות. הצללים של אחי האלמונים ליוו אותי מני אז בכל תחנות דרכי במערכת הממשלתית. כל אותו זמן הרגשתי, שכל אשר אני עושה ופועל – לפי עצתם אני עושה, ומשאלתם האילמת מנחה את פעולותי.

והיום, בצעדי האחרונים על במות המדינה, אני אומר למלווי הנאמנים: שלום רעי היקרים, עשיתי כל אשר יכולתי, ומעתה תיעשה המלאכה על-ידי הבאים אחרי, על-ידי צעירים וחזקים ממני. אני מאמין ובוטח, כי הם ימשיכו בדרך שהלכנו בה לחיזוקה ולהאדרתה של חירות ישראל.

חברי הכנסת, יש האומרים, שכל עם זוכה לנבחרים שהוא ראוי להם. אינני יודע אם יש אמת בקביעה זאת אם לאו, אבל אני משוכנע שעם ישראל ראוי למיטב הייצוג ולנבחרת המעולה ביותר. אין עם שסבל כל כך הרבה, הקריב כל כך הרבה וייחל כל כך הרבה למנוחה ולנחלה בארץ מכורתו. ואין עם כעמנו הזוכה לראות בחירות, במו עיניו, את הגשמת תפילותינו לאחר אלפי שנות ציפייה כעם ישראל.

הבה נתפלל כי עם ישראל לא יסטה מדרכו ההיסטורית שצעדנו בה עד היום, וכולנו, נבחרים כבוחרים, נמצא בתוכנו את הכוח להתעלות מעל כל המפריד והמפלג ונמצא את הדרך להתקדם במשותף במצעד קידומו, חיזוקו והגברת אחיזתו של העם היהודי בארצו-מולדתו, בארץ-ישראל. ותקוים בימינו נבואתו המופלאה של הנביא יחזקאל מלפני כ-2,500 שנה לאמור: "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם – – – והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר – – – וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוהים".