האלטלנה

 (28.5.1948)

חיילים אחים!

                 תמה פרשה אחת בחיינו ומתחילה פרשה שניה. בדמנו ומלשד עצמותנו הבאנו את האומה עד הלום.  פרקנו את עול השעבוד הבריטי ובחלקה של המולדת קם שלטון עברי. מתוך נאמנות לעם ולמולדת, מתוך נאמנות לדברינו – המעמד תמיד מקיים את דברו – החלטנו לנטוש את המחתרת בחלק המשוחרר של המולדת. ומתוך אותה נאמנות החלטנו להצטרף לצבא העברי העומד, יחד עם פלוגות הקרב של המעמד במערכה שתכריע את גורל עמנו לדורות. הפקד תפקדו בימים הבאים בשורות הצבא העברי ובצבא שלנו – יהיה שמו הזמני אשר יהיה ויהיו הממונים עליו אשר יהיו – נשרת כפי שחיילי המעמד רגילים לשרת את העם: במשמעת בלי תנאי, בהקרבה בלי גבול ובמסירות בלי סיג. לצבא העברי ולמערכה הצבאית תכנסו בגדודים. (…) במשך השבועות הקרובים יוסיף מטה זמני של המעמד לדאוג להשלמה מסודרת של תהליך ההתמזגות בצבא עברי אחיד)…( (…)

 במדינה עצמאית וחפשית, אין צורך במחתרת עברית. לא נקיימה. לצד צבא עברי – צבא של מדינה רבונית – אין צורך בארגון מזוין אחר. לא נקימו (…)

בירושלים – כל עוד לא הוכנסה תחת כנפי השלטון העברי – יוסיף האצ"ל לפעול ולהלחם (…) כן יוסיפו לעמוד יחד עם כל הכוחות העבריים במלחמת הקדש על עיר הקודש עד שתשוחרר מידי צר ואויב.

בירושלים ובכל שטח אחר שבו אין קיים שלטון עברי יוסיף הארגון הצבאי הלאומי לשאת את דגל החפש, את נס מלחמת השחרור (…) זהו רגע גדול, גם שמחה בו וגם עצבות. השמחה היא בכך שהנה זכינו לראות בעינינו במשאת נפשנו: קם צבא עברי. צבא עברי אשר מפקדיו – יהיו אשר יהיו – בני עמנו המה ולא זרים. דמנו לא נשפך איפוא לשוא (…)