דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי שלטון שלווים, בדרך ההכרעה האזרחית, על ידי פתק הבוחר". אולם, "אין היא תוצאה של מעשה אחד ויחידי, אלא של אורח חיים קבוע ומתמיד: עיתים קבועות לבחירות; הצבעה ללא לחץ, גלוי או נסתר, משטרתי או כלכלי; חופש ההתאגדות המדינית; בחירה שכמוה כברירה, כלומר לא אישור פלביסציטרי של תכנית אחת או של רשימה אחת, אלא הכרעה בין תכניות שונות, בין רשימות מתנגדות, או בקיצור, בין מפלגות; פרלמנט, בו תומכי הממשלה ומתנגדיה מנהלים, לעיני הציבור, מאבק בלתי פוסק על עקרונות ואמצעים וכבוש דעת הקהל למענם; עתונות שאין בה תכתיב הרשות ולא מוראה הטמיר ולא חותמת הצנזורה; עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על הכוחות המזויינים לסוגיהם; מערכת שיפוט שאין בה אף צל של שמץ של תלות ברשויות השלטוניות הגלויות או הסמויות ואשר את דינה מקבלים לא רק הנשלטים אלא גם השליטים בלי כל אלה, או כמה מהם, אין דימוקרטיה, או היא פגומה מעיקרה." להלן, ננסה לעמוד בקצרה על יסודות הדמוקרטיה הליברלית.
אין עוד מלחמות היהודים בימינו / מנחם בגין 1973
אין עוד מלחמות יהודים בימינו […] דמוקרטיה נוצרה, כדי למנוע מלחמות בין אנגלים לאנגלים, בין צרפתים לצרפתים ובין יהודים ליהודים. עמי תרבות הגיעו למסקנה, לעתים אחר מלחמות קשות, כי אווילות היא, בגלל חילוקי דעות או הרכב ההנהגה, או שניהם, להרוג איש את רעהו; נלך לקלפי, אמרו, נברר את חילוקי הדעות בינינו, נטיל פתקים ונבחר את נציגינו. זוהי דמוקרטיה. היא לא רואה בבירור מלחמה; היא מקיימת אותה במקומה.
הממשלה והצד שכנגד
לא פחות משדרושה למדינה ממשלה יציבה – דרושה לה אופוזיציה חזקה. אין לזהות את הממשלה עם השלטון. הממשלה היא חלק של שלטון העם; והצד שכנגד הוא חלקו השני. שונים הם התפקידים המעשיים של שני חלקי השלטון, אך ערכם בבניין הממלכתי – שווה. בפשטות: כל מקום שאין שם אופוזיציה – מת החופש.
במהלך שנותיו באופוזיציה, וכחלק מהשקפת עולמו הלאומית-ליברלית פיתח בגין את תפקידה של האופוזיציה ואת חשיבותה. מרכז בגין ריכז את מחשבתו על הדמוקרטיה בכלל ועל האופוזיציה בפרט כפי שעלתה מהגותו במהלך השנים. את החוברת פותח מבוא מאת פרופ' מרדכי קרמניצר.
לחוברת המלאה לחצו.
על חשיבות חופש הביטוי בדמוקרטיה ליברלית / כבוד נשיא ביה"מ העליון מאיר שמגר
מתוך בג"ץ שליט נגד פרס (1990):
משטר דמוקרטי מחייב שיתוף הציבור במידע. המטרות שההסכם הציבורי נועד לשרת מחייבות קיום יסודות של טובת הציבור ושמירה על כללי הגינות וטוהר בפעילות המשתקפת מההסכם. כל האמור לגבי הציבור חל גם על חבר כנסת המתבקש להביע דעתו בשאלת האמון בממשלה. הכלל הוא כי השמירה על המסגרת הנורמטיבית מובטחת בראש ובראשונה ע"י פרסומו וגילויו לעיני ציבור הבוחרים בכלל, וחברי הכנסת בפרט, של המידע על מערכות השלטון, מעשיהם של מרכיביו ופעלם של הנבחרים, כדי שהציבור יוכל לראות, לדעת ולשפוט. כל האמור לגבי מידע על המערכות הפרלמנטריות והרשות מבצעת חל גם על קיום התכונות הציבוריות הנורמטיביות של הסכמים קואליציונים, כמו אלה העומדים בבסיס עתירה זו. שמירת אופיו של ההסכם בהתאם לאמות המידה הנובעות מיעודו מותנית במידה לא מועטה בפירסומו ברבים. העין הציבורית היא לא רק ביטוי לזכות לדעת, אלא גם בבואה לזכות לפקח. בהיעדר פיקוח שיפוטי אין דרך יעילה ומידיית לביקורת ולאכיפת החובות העולות מן המשפט הציבורי.
צילום: קובי גדעון.
באדיבות: לע״מ.
