סקירה

סקירה

חיילים,

ברכת החג וברכת החרות שלוחה לכם באשר הנכם: במולדת ובתפוצות הגולה, במחנות הסבל ובמחנות האמונים, בסדנאות היצור ובעמדות המגן ועלי המיתרס המקודש בעיר העתיקה הנצורה.

העם עומד במלחמת החרות. תורת המעמד חוגגת את נצחונה המוחלט. אין תנועה בעולם, שתוכל להתגאות בנצחון רעיונה בקרב עמה, כפי שמשפחתנו יכולה היום להתגאות. כל הנחותינו אושרו; כל נתוחינו נתאמתו; והרעיון המרכזי שלנו - רעיון המלחמה והכבוש - היה לנחלת הכלל. אותה סיסמא, המקפלת בתוכה את חכמת החיים של אומה משועבדת, הקמה לתחיה, מול אויבים הקמים לכלותה; אותה סיסמא קצרה ופשוטה, שכה רבו הלועגים לה - סיסמת "הרק-כך" - היתה לעמוד-האש המאיר בפני העם כולו את הדרך ליציאה מבית-עבדים להיכל החרות. אי האיש בישראל - פרט לכת המגנסיסטית - שיפקפק, כי תוחלתנו בנשקנו, כי תקוותנו בכוחנו וכי עתידנו ועצם קיומנו רק בגורם אחד הוא תלוי: בנצחון בשדה הקרב? אי האיש בישראל - פרט לכת של צרי עין - שיכחיש, כי מעל העם כולו, העומד במערכה, מתנוסס היום דגלו של המעמד, שהונף לאו דווקא בידינו, אלא על-ידי המציאות עצמה? אכן, גם מעל העמק מתנוסס דגלנו. המעמד הורה את הדרך; החורשים הלכו בה. כי דרך אחרת אין. דרך אחרת לא היתה. ורק העוורים מלידה לא השכילו להבחין בין יום לבין לילה, עד אשר רעם המציאות פקח את עיניהם לראות את אשר מורנו ורבנו ראה לפני חצי יובל שנים, את אשר אנחנו, תלמידיו ותלמידי תלמידיו ראינו מיום צאתנו למלחמת השחרור.

תורת המעמד ניצחה. אך העם, שקבל, הן ברצון והן בעל כרחו, את תורתנו, עדיין לא ניצח. רבים אויבינו; אכזרים, הקמים עליו; טועים ומתעים מנהיגיו. העם עומד על סף ההשתחררות, הוא עומד גם על עברי פי פחת. חרות או שעבוד, מולדת או גיטו, חיי יצירה או גסיסה וכלייה - זו הברירה שבפניה הועמד דורנו שבע היסורים וכמה הגאולה. בימים כאלה, בימי מסה ומבחן, בימי דמים ואימים, היה המעמד, שדרכו ישר ואמונתו פלדה, לאחת מתקוותיה, ואולי לתקוותה העיקרית, של האומה הלוחמת. הן כל יום מאשר כי היחידים היינו, שראו נכוחה את אשר יבוא בעקבות ההחלטה של ארגון האומות על חלוקת ארץ-ישראל. והעם שראנו על חומותיה של עכו ככובשים, על מעלות הגרדום כמקריבים, ועל המצפה המדיני כרואי הנולד - העם מצפה מאתנו להדרכה במדיניות ולהכרעה בקרב.

בל נכזיבו.

לא נכזיבו.

המעמד גדל; גדל מאד. לא רק אלפי מתנדבים נוספו לשורותיו, גבר והולך וגובר כשרו המלחמתי; גבר והולך וגובר כח האש של יחידותיו. הועמקה, והותאמה לצרכי השעה והעתיד, ההדרכה הצבאית. הוקם ייצור מלחמתי העולה משלב אלי שלב. ובפעולת רכישה אחת, שהצליחה בעיקר הודות לפיקודו האישי ואומץ לבו של גונדר יפתח[1], פתרנו את הבעיה של אש ההרעשה, הקודמת לכל פעולת כבוש במלחמה חדישה, כושר ההרעשה של המעמד עולה היום על זה של ה"הגנה", על כל תקציביה העצומים.

כמובן, בכך לא סגי. עוד לא הגענו למטרתנו. עוד רבות עלינו לעמול ולהסתכן, כדי להקים את הכח הלוחם, המוחץ והכובש. אבל התקדמנו, התקדמנו מאד. ואמונתנו רבה, כי נוסיף להתקדם. הוכח - אנחנו הוכחנו - כי לא תקציבים ולא מנגנונים הם הגורמים המכריעים במערכת שחרור; מכריע הרצון, מכריעה הכרת המציאות, האמונה, ההקרבה והמסירות.

עמנו עדיין לא ניצח. על הסכנה של מזימות אויבים נוספת הסכנה של כניעת "מנהיגים". המנהיגים הללו מודים היום, אם כי לא בפרהסיא, שאנחנו צדקנו כשדרשנו מהם להקים את הממשלה העברית לא יאוחר מליל ה-31 למרץ. הם מודים, כי בגלל החלטתם האוילית להקים את הממשלה "לא יאוחר מן ה-16 במאי" איבדו את אשר רכשו - רכשו בדמנו אנו - ולא מנעו את אשר רצו וקיוו למנוע. הם איבדו את היסוד "החוקי", מבחינת האו"מ, לממשלה עברית עצמאית, כי בינתיים אסרה מועצת הבטחון, כפי שהזהרנום, להקים את הממשלה. ומאידך לא זו בלבד שלא מנעו את ההתנגשות הבלתי נמנעת עם המשעבד הבריטי, אלא עוד "הצליחו", על-ידי הססנותם ורתיעתם לציידו ב"מנדט", ביפוי כח מטעם ארגון האומות המאוחדות לדכוי העצמאות העברית.

אף בכך הם מודים: שיהיה הכרח לקבל את רעיוננו המקורי, שהעלינוהו לפני שלש שנים, כלומר - להקים "שתי ממשלות" עבריות, אחת רשמית וגלוייה, והשניה - במחתרת, שתפעל לאחר ש"המיניסטרים" הגלויים יושמו בבתי הכלא, או יוגלו מן הארץ, או יורדפו בכל צורה אחרת.

היעשו כן? הירחיבו עוז למרוד? אנו מכירים אותם. אין ספק, שהם מוכנים להיכנע. אבל יתכן, שהנסיבות תהיינה כאלו, שלא תאפשרנה להם את הכניעה. "הפתרון" המסתמן באופק האנגלו-אמריקאי אינו גורס שום "הנחות" בשטח העליה וההתישבות שהיו נותנות לסוכנות הצדקת כזב לוויתורה על עצמאות, אשר למענה היא קראה את הנוער לשדה הקטל. ומאידך ישנו המבחן הפנימי, שהוא תמיד היה ונשאר המבחן המכריע עבור הכת השלטת. היא יודעת, כי הפעם עלולה כניעה למוטט את אשיות שלטונה. על כן היא תהסס. כשם שהיססה למרוד, כן תהסס הפעם להיכנע.

במשך ארבעת השבועות הקרובים נדע, במה בחרו. בכניעה מידית, או בהקמת ממשלה "בלתי חוקית". אם כניעה תהא, נעמוד אנחנו בפני הכרעה גורלית. יוטל עלינו להרים לא רק את נס המרד הרם נגד שעבוד, שאותו נרים בכל הנסיבות; אולי אף יוטל עלינו להרים את דגל העצמאות העברית. ההחלטה על כך תבוא בזמנה.

אם המנהיגות הרשמית תקים את הממשלה העברית ותקרא את העם למלחמה על חרותנו ועצמאותנו, יהא המחנה הלוחם מלוכד. עמוד נעמוד מאחורי ממשלה עברית עצמאית, מאחורי ממשלה לוחמת. נצא לקרב כחטיבה של הצבא העברי - לא של ארגון ה"הגנה", כי אם של הצבא העברי - ונלחם ונמחץ ונכבוש. אבל גם במצב זה - ולבנו אומר תפילה שזה יהיה המצב בעוד חדש ימים - תהיינה עינינו פקוחות. הקמת ממשלה עברית כפולה היא, אמנם, הכרזת עצמאותנו והכרזת מלחמה על המתנכלים לה, אבל גם ממשלות נכנעות והופכות להיות ממשלות ווישי. נעמוד על המשמר. כניעה, בין צבאית ובין פוליטית, שתבוא אחרי הקמת ממשלה עברית, אינה פחות מסוכנת ואינה פחות בלתי נסבלת מאשר כניעה מוקדמת, מאשר וויתור מראש על הקמת הממשלה העברית. במקרה זה שוב נעמוד בפני הכרעה מרחיקה לכת, ביחוד בשטח היזמה הפוליטית, שתלווה קריאה אל המוני העם והנוער למרוד ברבי הכניעה.

בשאלות מדיניות אלו יהיה תלוי גורלו של ההסדר האופרטיבי בינינו לבין ה"הגנה". ההסדר, שאושר על-ידי הוועד הפועל הציוני, עדיין לא נכנס לתקפו. לפי סעיף מיוחד, הכלול בגוף ההסדר, הוא תלוי בפגישה בין נציגי המעמד עם נציגי ה"הגנה" (לא הסוכנות) , שבה יש לברר, באופן עקרוני, "פרטים מסויימים". הכוונה היא למימוש הסעיפים הכוללים בשטח המלחמה ובשטח הרכישה. אין להניח שיווצרו קשיים מיוחדים ביחס למלחמה בחזית הערבית, שהיא לפי סעיף אחר של ההסדר, אחת משתי החזיתות - השניה היא החזית הבריטית - בהן עומד העם. כמובן, אם יהיה רצון רע מצד מפקדי ה"הגנה" - ואנו יודעים כי עודף של רצון טוב כלפינו אין להם - עלול כל ההסדר ליפול בטרם החלו להגשימו. מאחורינו נסיון רב ומר. אנו הסכמנו גם להגבלות הכלולות בהסדר - וישנה הגבלה בחופש ההכרעה האופרטיבי שלנו - מפני שהעם עומד במלחמת קיום וטובתו היא אבן הבוחן בשבילנו. אולם אם נווכח - אולי כבר בפגישה הראשונה נווכח - שהצד השני מתכוון לא להאדרת הכח המלחמתי, אלא להגבלה בלתי מוצדקת של אפשרויותינו ונכונותנו, לא נהסס להסיק מכך מסקנות. אנחנו רוצים בהסדר. ההסדר דרוש לעם. אבל מהותו ותכליתו היא: להגביר את המלחמה שהגברתה תלויה בהגברת הכח הלוחם.

לפיכך תעמוד בפנינו, כאחת הבעיות החשובות, בעית הרכישה. ההסדר קובע, כי פעולות לרכישת ברזל תיעשנה, אך הן תיעשנה מתוך התיעצות משותפת והסכמה הדדית. את ההגדרה הזאת, המצווה על הרכישה, לא ניתן בשום פנים להפוך לאמתלה, כדי לאסור את הרכישה. ובפני המוסדות תעמוד הברירה: או להשלים עם פעולות הרכישה שלנו, או לספק לנו ציוד מלחמתי, הנקנה בכספי העם כולו - בכספים הנאספים בארצות שונות ואמריקה בתוכן - גם בשם המעמד.

אולם כאמור, תלוי ההסדר כולו במצב המדיני. אחד מסעיפיו, שהוסכם אחרי וויכוחים רבים - כפי שהוסכם העקרון של התנגדות חיילי המעמד לפרוק-נשק - קובע, כי שנוי יסודי במצב המדיני נותן זכות לכל צד לדרוש לשנות את ההסדר או לבטלו. במשך זמן קצר ביותר נדע, האם סעיף זה יופעל, או יידחה. וכבר הוסבר לעיל, מתי יופעל ומתי לא יהיה צורך להפעילו. שאלת שבועות היא.

לפנינו מערכה מכרעת, הן מדינית והן צבאית. אנו נכנסים לתוכה כשאמון העם ואהבתו אופפים אותנו; אנו צועדים לקראתה עם אמונה בלב שנגדיל לעשות.

מועדים לשמחה, אחים.

ערב פסח, תש''ח.

[1] הוא גדעון.