הישיבה הארבעים–ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת–רפיח
דברי הכנסת
נושא:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, הזכות לארץ ישראל השלמהאדוני היושב–ראש, יודע אני כי אם אפתח את הדיון בנימוקים היסטוריים–מוסריים, ינסו לקום עליהם כל רבי הלעג. מה בכך – ישאלו המתקראים ריאליסטיים, העומדים כביכול בשתי רגליהם על קרקע המציאות – אם היתה בחבלי ארץ–ישראל אלה ממלכה יהודית? מה בכך אם בה עוצבה אמונתנו, נוצרה והתפתחה תרבותנו, שעמה הלכנו לנדודי עולם ועם גדולתה שבנו אל המקום שממנו באנו? כל הדברים האלה התרחשו לפני דורות רבים. כלום נחיה בעבר שעדותו ספרים מאובקים ודפים מצהיבים? כלום לא נפנה להווה התוסס, החי, המתחלף? כלום לא נתאים עצמנו לזמנים החדשים, לתנאים החדשים הנוצרים ברוב המולה, תעמולה ודמים, תרתי משמע?
חובתי להזהיר את אזרחי ישראל מפני ריאליזם מזויף זה. ישאל נא איש את עצמו ואת רעהו: מה אנו בלי ההיסטוריה שלנו? מנין באה לנו זכותנו לשטח משטחי ארץ–ישראל? הגרועים שבשונאי ישראל שוללים מאתנו את זכותנו לארץ–ישראל ולכל חלק ממנה. האם אנחנו ניתן להם יד למחיקת עברנו, שהוא היסוד, יסוד היסודות, לזכותנו? ילעגו המלגלגים. בוויכוח הגורלי הזה לא נירתע מלהזכיר את דברי האמונה התמימה והטהורה שקיבלנו מאבותינו, והם מאבותיהם קיבלוה, ביחס לארץ אבותינו: ארץ חמדת אבות, השייכת לעמנו בזכות, אשר ממנה גורשנו בכוח הזרוע ואליה נשוב בכוח הזכות. נבנה אותה לתפארת, לא נרצה לעשות עוול לשכנינו – הם יהיו שכני עמנו, לא בעלי ארצנו, וכך נורישנה – יפה, פורייה, בנויה ומוריקה – לבנינו אחרינו מדור לדור.
