מגייסים באורח פרטי, אנונימי ובלתי-מוסמך לשירות קבע במשטרת הגבולות – הישיבה השלושים-ושלוש של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ד חשון תשל"ח 26 אוקטובר 1977הצעות לסדר היום –

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ד חשון התשל"ח, 26 באוקטובר 1977
מתוך:
כרך 81
נושאים:
ממשל - כנסת. בטחון - צבא
בגין דוחה את ההאשמות שיחידות משמר הגבול שהוקמו בחברון ובקרית ארבע הם בגדר צבא נוסף או מחתרת, וכי אין זו בעיה שהמתנדבים ליחידות אלה הם מתושבי האזור שהגיבו למודעות פרסום בענין.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

גברתי היושבת-ראש, לא הייתי מתערב בוויכוח הזה, הזה, משום שחבר-הכנסת יהודה בן-מאיר נקט כשורה, על-פי התקנון המחייב אותנו. אני חבר-כנסת ותיק, אני יכול להעיד שבמשך כל השנים נהגו כך בכנסת וחברי כנסת השיבו להצעות לסדר-היום ואיש לא נעלב ולא ערך הפגנות של יציאה. אני מציע לאופוזיציה לנסות ולהרגיע קצת את עצביה,

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

לא בעניינים של הקמת מחתרת בארץ.

יוסי שריד (המערך):

בנושאים פוליטיים מעולם לא השיבו חברי כנסת אלא רק אישי ממשלה.

אהרן ידלין (המערך):

לא היה תקדים כזה. איש לא חולק על כך שזה בהתאם לתקנון, זה בסדר גמור. אבל לא היה תקדים שבנושא ציבורי הממשלה לא עונה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר ידלין, שר החינוך לשעבר, זכור את הימים ההם, תן דוגמה חינוכית טובה. אתה מפסיק אותי באמצע המשפט. לא סיימתי את המשפט אפילו על-פי הדיקדוק ולא רק על-פי התוכן. גם את הגברת אבקש להקשיב לי. אני לא הפרעתי לכם, לא העלבתי אף אחד. האם השתמשתי במלה לא פארלאמנטארית?

ובכן, אני אומר שהיו דברים מעולם ואיש לא ערך הפגנות יציאה. יש ממשלה, יש התומכים בה ויש אופוזיציה. אם חבר כנסת מגיש הצעה יכול חבר כנסת אחר להשיב עליה. זו זכות כתובה, זכות חרותה. זכות ניתנת כדי להשתמש בה. הזכות הניתנת בתקנון אינה בבחינת נרות חנוכה — אפשר להשתמש בה.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אפשר גם לחלוק על שיקול-הדעת מתי להשתמש בה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

גברתי, גברתי, למען השם — תני לדבר.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אדוני, נותנים לך לדבר, אבל מותר גם לקרוא לך קריאות-ביניים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מותר. אני רק מבקש אותך — את לא משתמשת היטב ברמקול והוא יותר מדי קולני. אני לא יכול לשמוע מה את אומרת. שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אם כך, אחזור על דברי בשקט: מותר לחלוק על שיקול-הדעת שבו השתמשתם במקרה זה כשהחלטתם להשיב בדרך זו.

ראש-הממשלה מ. בגין: אני לא מתנגד לקריאות-ביניים, אבל לא צריך להפריע בכך שחוזרים וחוזרים על קריאות-הביניים. הרי אמרת קודם אותם הדברים. אבל ניחא, את רוצה לקרוא קריאות-ביניים — בבקשה, רק בשקט. אם אשמע אותך אשיב בכל הכבוד.

חבר-הכנסת יהודה בן-מאיר השתמש בזכות הניתנת והשיב כהלכה והבהיר את העובדות. אולם מדוע בכל זאת ביקשתי, גברתי היושבת-ראש, רשות הדיבור? כדי לומר לידידי ויריבי חבר-הכנסת אליאב את הדברים הבאים: רבותי היקרים, מה אתם מהלכים אימים על הבית הזה? הרי כולנו יושבים פה יותר מיום אחד. אנו לא יודעים מהי חברון? אנו לא יודעים מהו ״גוש אמונים״? מה קרה? שר המשטרה הקודם — ברוך-השם עכשיו אין כבר משרד המשטרה בישראל, ביטלנו אותו, היה צריך לבטלו עוד לפני הרבה שנים. אדרבה, הראו לי מדינה דמוקראטית אחת שבה קיים משרד משטרה. אנו ביטלנו אותו, אבל היה פעם שר משטרה בישראל — הוא, עוד לפני שמונה חודשים, נתן את הרשות להקים את היחידה הזאת בחברון. הרי ארבעה חודשים לפני הקמת הממשלה הזאת היה הדבר קיים ואז היתה לכם בוודאי האפשרות לדעת מה עומד להיות מוקם. אולם אז לא נזעקתם, לא דיברתם על נשק פרטי ועל צבאות פרטיים. קיבלתם את הכרעת שר המשטרה. עכשיו, על- פי הרשות שניתנה על-ידי שר המשטרה, חבר שלכם, אתם זועקים נגד הממשלה הזאת. מה הצדק? מה ההצדקה לכך? הוא לא חקר? הוא לא בדק? הוא חבר ״גוש אמונים״? הוא שייך לתנועת ארץ-ישראל השלמה? — בערך כמו חבר-הכנסת יוסי שריד.

על מה נזעקתם? זה לא נשק פרטי, זה לא צבא פרטי, גברת אלוני היקרה.

יוסי שריד (המערך):

שר המשטרה הקודם לא אישר, אדוני ראש הממשלה, את כל הקנוניה הזאת. יכול מאוד להיות שההחלטה שלו לא היתה נכונה, אבל את הקנוניה הזאת, של גיוס אנשי ״גוש אמונים״ על-ידי ״גוש אמונים״, הוא לא אישר.

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

הוא אישר וכך היה נהוג בזמנו, בדיוק כך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

נדמה לי ששר המשטרה הקודם בדק היטב לפני שהחליט.

יוסי שריד (המערך):

הוא לא אישר מודעות פרטיות.

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

זו עובדה שהמודעות התפרסמו לפני תשעה חודשים.

כנראה, לא קראת אז עתונים.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אז אנו הגשנו שאילתה בנושא זה והתשובה היתה שהמודעות פורסמו שלא כחוק ושאין לפירסום הזה כל נגיעה ליחידות הרשמיות של משמר הגבול.

אהרן ידלין (המערך):

כבוד ראש הממשלה, האחריות היא עליך. קודם הטלת את האחריות על שר המשפטים ועכשיו אתה מטיל את האחריות על שר המשטרה. אתה צריך לענות בנושא הזה.

משה נסים (הליכוד):

איפה שר המשטרה שיאמר את דברו?

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת ידלין; בדיוק כפי שחבר-הכנסת בן- מאיר השתמש בזכותו, עכשיו אני משתמש בזכותי. כחבר ממשלה וכראש ממשלה אני זכאי על-פי התקנון למסור הודעה בכל רגע ואני מוסר עכשיו הודעה ומבקש כי תשמע אותי.

משמר הגבול מבוסס על יחידות מקומיות. אתן דוגמה: לפני כשנה היתה פנייה אלי, וכן אל חברי כנסת נוספים, להצטרף למשמר הגבול. כל אלה חברי מפלגות.

גדעון האוזנר (המפלגה הליברלית העצמאית):

המשמר האזרחי.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

המשמר האזרחי ולא משמר הגבול.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אם טעיתי במלה אני מוכן לתקן את עצמי,

משה עמאר (המערך): 

אין הטעות במלה, זה לא דומה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הוא הדין. המשמר האזרחי פונה גם הוא ליחידים.

(קריאות: לא, לא אדוני.)

למשמר הגבול יש מלוא הזכות לפנות לאזרחים במקום מסויים ולקרוא להם להתנדב. זו עבודה בהתנדבות ולא בכפייה. הם מתנדבים למשמר הגבול כסי שאחרים מתנדבים למשמר האזרחי. אז מה עשה שר המשטרה? — הוא פנה לאוכלוסיה בקריית-ארבע בקריאה שהם יתגייסו למשמר הגבול והם נענו לו. למשמר הגבול יש נשק, כידוע. אגב, לתושבי קריית-ארבע, לפני הקמת יחידה זו, היה נשק, כי הצבא חילק להם נשק והם, במסגרת הצבא, משתמשים בנשק, שומרים עליו, מנקים אותו ומופיעים אתו בריש גלי. איזו מחתרת עלתה על דעתכם? איזה צבא פרטי בדמיונכם? אתם רואים צל הרים כגבעות, ואפילו גבעה אין כאן. דימיינתם לכם משהו שלא היה ולא נברא אלא משל היה. הם אזרחים טובים כמונו וכמוכם, הם נקראו לשרת את מדינת ישראל במסגרת משמר הגבול והם עושים זאת בנאמנות ותחת פיקוח של מוסדות ממלכתיים.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

האם גם אני יכול לכנס כמה חבר׳ה טובים כאלה על-ידי מודעות פרטיות?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אגיד לך: כאשר הוטל התפקיד לארגן את המשמר האזרחי על חבר מסויים בעל זכויות והוא בעל השקפה מסויימת, איש מאתנו לא פתח את פיו להחשיד אותו: למה מיניתם דווקה איש בעל השקפה כזאת להיות מפקד המשמר האזרחי? קיבלנו את המינוי הזה, לא באנו בטענות. אז מה אתם רוצים עכשיו? מספר אזרחים, מתוך פאטריוטיסם, התגייסו למשמר הגבול כדי לשרת את בטחון עם ישראל. תבוא ברכה עליהם.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אדוני ראש הממשלה, למה בשל הספק אתה מסרב להעביר זאת לוועדה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מה אני יכול לעשות? אתם מפעילים את דמיונכם ומה שאמרתם אין לו שחר במציאות. לכן צדק חבר- הכנסת יהודה בן-מאיר שביקש את הכנסת שלא לכלול הצעה זו בסדר-היום של בית הנבחרים ואני סומך ידי על הצעת חבר-הכנסת בן-מאיר.

יוסי שריד (המערך):

אתם בעצמכם תתחרטו על ההצעה הזאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר.

היו״ר ח. גרוסמן:

אני מעמידה להצבעה את ההצעה הראשונה — לכלול את הנושא בסדר-יומה של הכנסת.

(קריאה: אבקש למנות.)

הצבעה

בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום — 19

נגד — 42

נמנעים — 2

ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת

לא נתקבלה.

היו״ר ח. גרוסמן:

אני מעמידה להצבעה את ההצעה השנייה — להעביר את הנושא לדיון בוועדה.

הצבעה

ההצעה להעביר את הנושא לדיון בוועדה לא נתקבלה.