מאגר כתבי מנחם בגין

זכורני, כי בפגישות ההן היה מר גלילי רגיל לדבר על הצבא. נתן ילין-מור ואני היינו מתמידים בהערת תיקון: אתה מתכוון לצבא הבריטי, כמובן, כן, כמובן. היה משיב, אך בכל הזדמנות אחרת היה חוזר ואומר: הצבא (הטיל עוצר, יערוך חיפושים, יפעיל נשק ועוד). ברור, כי אם צבא נכרי הוא הצבא בעיניו, ועל פי שיגרת הלשון, של ראש המפקדה הארצית, הריבונות האי ממנו והלאה. אולי מותר, למען ההדגמה, לציין את מושג "הפורשים" על הצבא. באחד ביוני 1948 אחרי משא ומתן רשמי וחפשי, נחתם ההסכם בין נציגו המוסמך של שר הבטחון וביטן מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי, שהוזכר על ידי מר גלילי בהרצאתו. "הנציג המוסמך" הביא, ממשרד הבטחון, טיוטא של ההסכם אשר סעיפו הראשון קבע לאמור: מפקד הארגון הצבאי הלאומי יורה לחברי האצ"ל להתגייס לשורותיו של צבא ההגנה לישראל. אמרתי למר גלילי, כי נוסח זה אינו נראה לי. הוא תהה, מה אינו מוצא כן בעיני, הסברתי לו, כי עם קום המדינה והקמת הצבא אין עוד צורך בהוראה שלי לגיוסם של חיילינו. אמנם ישנה, ודרושה, תקופת מעבר כלשהי אשר למענה הוקם, שוב כחלק מן ההסכם מטה זמני, מוכר של האצ"ל. אבל חייליו הם אזרחי המדינה העברית הריבונית. מה, איפא, הנך מציע, שאלני מר גלילי. הצעתי לכתוב בפשטות: חברי הארגון הצבאי הלאומי התגייסו לצבא הגנה לישראל וגו'. ההצעה נתקבלה.ההצעה נתקבלה. אינני יודע, אם נוסח הקודם של ההסכם נמצא בתיקו של מר גלילי; אני מקוה כי העתק ממנו נמצא בארכיונו של משרד הבטחון. כזה היה, בכיניו, הצבא.