אתר מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין מרכז מורשת מנחם בגין מוזיאון מנחם בגין

הישיבה המאתיים-ושש של הכנסת התשיעית יום שלישי, כ״א אדר תשל״ט 20 מארס 1979 - הודעת הממשלה על חוזה השלום בין ישראל ובין מצרים

מתוך: כרך 85
פורסם בתאריך: 20/03/1979
מקור: מליאת הכנסת

תקציר: הנאום בו בגין מבקש מהכנסת לאשר הסכם-שלום עם מצרים במלואו. בגין מתאר את המכשולים בסבב האחרון של מו"מ ודרכים בהן הצליח הצד הישראלי להתגבר עליהם ללא ויתור על אינטרסים של המדינה. בגין מדגיש שלושת העקרונות של עמדה בסיסית עבורו – אין חזרה לקווי ה-67, ירושלים מאוחדת ואי-הקמתה של מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה. בגין מדגיש את ההבדל בין אוטונומיה לבין ישות מדינית. בגין מנמק התנגדותה של ישראל ללוח-זמנים מפורט להקמת האוטונומיה. בגין מתייחס לפטרון בעיית הנפט. בגין מדגיש את תמיכתו בהתנכלות בארץ ישראל. בגין מסביר ומדגיש את חשיבותו של ההסכם עם מצרים כפריצת מעגל איבה בגבולות ישראל. בגין מבקש מהכנסת לאשר את ההסכם
<< חזרה למאמר

להלן ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:


Quote Startלהווי ידוע שהבעיה איננה רק של אסטרטגיה בריאה, אלא של כורח חיים. ישראל מגינה על עצמה על-ידי התקפת-נגד. אם היא מותקפת היא עורכת התקפת-נגד. אין לה דרך אחרת. היא לא יכולה להגן על תל-אביב, היא לא יכולה להגן על יפו, גם לא על נתניה, בשום אופן לא, כי אז היא תהיה כבר עם גבה אל הים. לצורך החיים — אם בחרנו בחיים — אנו חייבים תמיד להיות מלבנים, אם נותקף, להעביר את המלחמה לשטח האויב ולערוך התקפת-נגד.Quote End


 

 

Quote Startfull autonomy to the West Bank and Gaza District. בהסכם קמפ-דייוויד לא כך כתוב... כתוב:  full autonomy to the inhabitants ואלה שני עולמות. אני יכול להבטיח לכנסת שלעולם לא היינו חותמים על הסכם קמפ-דייוויד אילו היו כתובות בו המלים האלה שנכללו במכתב אשר נמסר לשר החוץ. אנחנו הסכמנו לתת אוטונומיה לתושבים הערבים ביהודה, בשומרון ובעזה. מעולם לא הסכמנו שתינתן אוטונומיה מלאה לשטחים, שהם יהודה ושומרון ועזה. לתושבים הערבים — אוטונומיה מלאה.Quote End


Quote Startאנו, בשעתנו, ביקשנו בקמפ-דייוויד שאחרי המלים self-authority לכתוב בסוגריים ״מועצה מינהלית״ — Administrative Council הנציג המצרי טען שאם יהיה כתוב כך בסוגריים פירוש הדבר שבכל מקום במסמך שבו מדובר על- self-governing authority יובן שזו מועצה מינהלית. ואז היועץ המשפטי הד״ר אהרן ברק, היום שופט בית-המשפט העליון אהרן ברק, אמר בשם המשלחת הישראלית: זה בדיוק למה שאנו מתכוונים. fן, זוהי מועצה מינהלית, ולכך יש חשיבות רבה מאוד, ואסביר את חשיבותה של המלה: אם זוהי מועצה מינהלית — זוהי אוטונומיה. והמועצה המינהלית המורכבת מ-11, או 9 או 13 חברים, בעלי תפקידים מינהליים, תנהל את העניינים היומיומיים של התושבים שאנו לא נתערב בהם בשום פנים. אולם היא איננה זכאית לשנות את ההסכם ולהכריז, אם מותר לומר כך, לפתע פתאום, ביום בהיר אחד, על מה שמכונה ״מדינה פלשתינאית״. אנו, פשוט, לא נרשה זאת, לא נסכים, לא נאפשר ולא נתיר הפרה כזאת של הסכם קמפ-דייוויד.Quote End


Quote Startישראל תשוב לקווי ה-4 ביוני 1967...אני מודיע לך שלעולם לא תשוב ישראל לקווי ה-4 ביוני 1967...ירושלים המאוחדת, האחת, היא בירת ישראל הנצחית, לא תחולק עוד לעולמים, ובזו היא תישאר לדורי דורות...ביהודה, בשומרון ובעזה לעולם לא תקום מדינה פלשתינאית. אפשר לשאול: מניין אתה יודע ? זוהי התשובה : על דעת הרוב המכריע בבית זה לא נסכים לכך, לא נתיר זאת...Quote End


Quote Start; מה שאמרתי לא שייך לפוליטיקה, זה עניין לחיינו, לקיומנו. אנו רוצים לגלות יחס הוגן, תוך כבוד הדדי, לשכנינו הערבים בארץ- ישראל. מדינה פלשתינאית היא סכנה לעצם קיומה של מדינתנו, שלמענה שפכנו דם וסיכננו את נפשותינו. עלי לומר לבני עמנו: אין כוח בעולם שירצה, שיוכל להסכים להקמת מדינה פלשתינאית ביהודה, בשומרון ובעזה. היא תסכן את ילדינו בתל-אביב, את נשותינו בפתח- תקווה. זו לא פוליטיקה.Quote End


Quote Startואם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ-ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בישראל.Quote End


Quote Startאדוני היושב-ראש, לפני דקות מספר קרה דבר חמור מאוד. חבר הכנסת, בנצלו את חסינותו, הרשה לעצמו לומר שבית-המשפט קיבל החלטה פוליטית. זאת פגיעה חמורה ביותר בבית-משפט בישראל. בית-המשפט הוא עצמאי לחלוטין, ומי שאומר כפי שנאמר פוגע באשיות הדמוקראטיה בישראל...אפשר גם להפקיר את הלשון, אבל זאת בושה שחבר כנסת משתמש בחסינותו כדי לפגוע בבית-משפט בישראל, בכבודו ובמעמדו...שופטים שופטים צדק בישראל.Quote End


Quote Start
מה ערכו של אותו חוזה שלום, גבירותי ורבותי, שלמענו הקרבנו קרבנות כבדים מאוד ? לא זו בלבד שלא אכחיש זאת, אהיה הראשון שאודה ואודיע על כך — קרבנות כבדים מאוד. אחד הקרבנות — את הכאב עליו איני מסוגל להביע בשפת אנוש, אבל כך החלטנו וכך הכרענו, הרוב הכריע. ומדוע? חוזה השלום הוא פריצת חומת האיבה שהקיפה את ישראל מכל עבר מאז הקמתה. למעשה לא שלושים שנה אלא שישים שנה תמימות ויותר מזה היינו מוקפים מכל עבר במדינות שהכריזו עלינו כעל אויב, שקיימו נגדנו מצב מלחמה מתמיד, שביצעו נגדנו מעשי איבה, שעשו בנו חמש מלחמות. ואנו שואפים, כל ממשלות ישראל, לפרוץ טבעת האיבה הזאת, לנסות להגיע לחיי שלום בלי הרג, בלי יתמות, בלי שכול; לנסות להגיע לנורמאליזאציה של היחסים, לבקר איש אצל רעהו, לעזור איש לרעהו, להכיר איש את רעהו - אין קרניים לא פה ולא שם - כעמים בני- חורין הרוצים בשלום; לפתח יחד מפעלים, להקים יחד מפעלים, להביט עתידה; לא לחיות בעבר. העבר הוא איום ונורא. אילו אבידות, אילו יתומים ואלמנות, אילו מעשי אכזריות.
בימינו שלנו, בתקופתנו או, אי-אפשר לחיות בעבר. צריך להתבונן עתידה. ולכן אנו רוצים לתת — איך אומרים הצברים שלנו — ״שאנסה״ לשלום הזה עם החזקה והגדולה במדינות ערב. ואם הוא יצליח — ובעזרת-השם הוא יכול להצליח — אז אולי, אולי, דוגמה זו תמשוך גם שכנים אחרים. הם ילמדו מהחיים, מהמציאות, אפשר לחיות עם ישראל בכבוד ובהבנה ובעיקר בתנאי שלום. אז גם הם יצטרפו, אז גם אתם נעשה שלום.
אם נזכה עוד בדורנו להגיע לשעה כזו — שלום על ישראל, על כל ישראל, ושלום על שכניה, כל שכניה — הרי אז כל יהודי וכל ציוני יוכל לומר: אשרינו שזכינו להגיע לשעה כזאת.
לכן כל כך חשוב חוזה השלום הזה, הראשון שישראל חותמת עליו מאז היא קמה כמדינה עצמאית; הראשון שהיא חותמת עליו אחרי חמש מלחמות ו-12,000 הרוגים, כדי למנוע את המלחמה, שלכל הדעות היא הכבדה ביותר בחזית המזרחית עם 40 מיליון אנשים, עם צבא של מאות אלפים ואולי יותר מזה באחד הימים.
לפרוץ את טבעת האיבה — זו מטרתנו, זו שאיפתנו, זה היה חלומנו. אני אומר בכל לבי ובכל נפשי, בידעי את כל הקרבנות שהקרבנו: כדאי, צריך, רצוי לעשות את המעשה הזה למען עמנו, למען כל בניו ובנותיו, למען עתידנו, גם למען שלומם ובטחונם של שכנינו.
זה מעשה אנושי ממדרגה ראשונה. זה מעשה יהודי רב-חשיבות. זה מעשה ציוני רב-ערך — חוזה שלום בפעם הראשונה בתולדותיה של מדינה זו, שלמען הקמתה למעשה נתנו את חייהם שישה מיליון יהודים, שיכלו כולם להיות אזרחיה ותושביה, אילמלא ; שלמענה נתנו את חייהם גיבורינו הקדושים, בלי תלונה; שלמענה יש לנו אמהות-הבנים, והן אינן מתלוננות; שהועמדה בסכנה בכל מלחמה לעצם קיומה, והאוכלוסיה כולה היתה בסכנה. גברנו על כך בעבר, גם בעתיד נעמוד. אבל אנו רוצים שלא נגיע לכך, ונוכל לומר לכל בני ישראל: יש, יש תקווה טובה בלב שיהיה שלום.
איננו צוהלים. אין סיבה לצהלה. איננו מתפארים,אין הצדקה להתפארות. כל הממשלות הקודמות רצו במהשהממשלה הזאת מציעה לכם היום, וכל הכבוד למאמציהן. אבל כך קרה, שבימים אלה אנו יכולים לחתוםעל חוזה, השלום. לכן לא צהלה ולא התפארות אלא בהכנעת לב, באהבה רבה ובאמונה עמוקה.
Quote End


Quote Start 
ראש-הממשלה מ. בגין:
תודה רבה על העצות שלך. סלח לי מאוד. אדוני היושב-ראש, לעם היהודי יש זכות מלאה להתנחל בארץ-ישראל. זכות זו קויימה ותקויים. אני רק מצטער על שיש אנשים אצלנו המטעים את הציבור במשך שנה תמימה ומכחישים מה שנעשה במשך שנה-ומחצה אחרונות בשטח זה. אבל שהם יזכרו את הכתוב בתורה: ״מדבר שקר תרחק״. עליהם לזכור את הפסוק הזה.
בימים אלה החליט בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-דין גבוה לצדק, בהרכב מורחב של חמישה שופטים, לאמור שההתנחלות האזרחית היא חלק של מערכת הבטחון של ישראל. זהו פסק-דין עקרוני, תקדימי.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
ופוליטי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ואם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ-ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בישראל.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
ואני אומר בכנסת שפסק-הדין הזה הוא פוליטי.
(קריאה: אל תיידה אבנים בבית-המשפט העליון. זה מעשה שלא ייעשה)
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
בית-המשפט עומד לביקורת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חברת-הכנסת שולמית אלוני, כמה פעמים את דרשת לכבד פסקי-דין, ועכשיו — לא ? זהו פסק-דין של בית- המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, אין עירעור ממנו.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
יש דיון מיוחד.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אין. מהרכב מורחב אין עירעור.
שולמית אלוני (התנועה לזכויות האזרח):
היו לנו פסקי-דין פוליטיים. גם כשאין נותנים לערבים לגור ברובע היהודי בירושלים. מותר לחלוק. שופטים טועים.
(קריאה: זה לא היה פוליטי.)
ראש-הממשלה מ. בגין:
מותר, אבל עלינו לזכור שזה פסק-דין של בית-משפט גבוה לצדק.
יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):
מי שמטיל ספק בהחלטות בית-המשפט עובר עבירה. לולא היתה לך חסינות היית עומדת למשפט.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
זהו פסק-דין פוליטי מובהק.
יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):
אתה עובר עבירה על החוק ואתה נהנה מחסינות.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אני אומר פעם שלישית שפסק-הדין הוא פוליטי.
יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):
אתה עובר עבירה של בזיון בית-המשפט.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח) :
לשם כך ניתנה חסינות.
היו״ר י. שמיר:
אני מבקש שקט. ממילא לא שומעים אף מלה אחת שאתם אומרים. אבקש להפסיק את הוויכוח.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, לפני דקות מספר קרה דבר חמור מאוד. חבר הכנסת, בנצלו את חסינותו, הרשה לעצמו לומר שבית-המשפט קיבל החלטה פוליטית. זאת פגיעה חמורה ביותר בבית-משפט בישראל. בית-המשפט הוא עצמאי לחלוטין, ומי שאומר כפי שנאמר פוגע באשיות הדמוקראטיה בישראל.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אינך צודק.
ראש-הממשלה מ. בגין,:
אדוני היושב-ראש, יואיל להעיר בכתב או בעל-פה לאותו חבר כנסת שהוא השתמש לרעה בחסינותו בפגעו בכבודו של בית-המשפט בישראל. אנחנו כולנו חייבים בכבודו של בית-המשפט בישראל.
שמעני, אילו בית-המשפט העליון היה מקבל פסק- דין הפוך, הממשלה היתה מבצעת אותו.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
שמענו עליכם, עם ״תנועת הגידורים״ שלכם בשטחים המוחזקים. אני רוצה להודיע שחבר הכנסת הזה הוא פעיל.
ראש-הממשלה מ. בגין,:
אפשר גם להפקיר את הלשון, אבל זאת בושה שחבר כנסת משתמש בחסינותו כדי לפגוע בבית-משפט בישראל, בכבודו ובמעמדו.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
זאת רטוריקה יפה.
יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):
את מנצלת את החסינות שלך. זאת עבירה על החוק.
ראש-הממשלה מ. בגין:
שופטים שופטים צדק בישראל.
יהורה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):
אני אפנה אל ועדת הכנסת. פה נעשתה עבירה על החוק. זהו בזיון בית-המשפט.
Quote End


Quote Start
אני רוצה לומר שהסכנות האלה למדינת ישראל עדיין לא חלפו. עדיין לא נגיע למנוחה ויהיה עלינו לעמוד על המשמר. חשוב שהעולם החפשי ידע וישמע במה מדובר ויחזק את מדינת ישראל. נכון, כך אומר ולא אתחשב בשום צעקנות: tua res agitur, זה עניינו של העולם החפשי לחזק את מדינת ישראל. זה חלק בלתי-נפרד ממנו. זו מדינה דמוקראטית, לכן היא מדינה יציבה. שום כדור לא יפתור פה שום בעיה וגם שום הפגנה אלימה לא תהפוך פה סדרי עולם. היציבות טבועה במשטרנו הדמוקראטי. לכן יש פה לעולם החפשי בעל-ברית אמיתי, יציב ורציני, וגם את כוחו אין לבטל במזרח-התיכון. לכן אנחנו נזכור גם את הסכנה וגם את הצעדים שיש לנקוט כדי לעמוד בשער ולמנוע מלחמה. איננו רוצים לנצח במל- חמה. אנחנו רוצים שלא תפרוץ כלל, וכך ננהג.
Quote End


Quote Start
בכן, אנחנו ננהל את המשא-ומתן ואני רוצה לתת התחייבות נוספת לכנסת. לפני שנחתום על ההסכם בנוגע להסדרי האוטונומיה הוא יובא לאישור הכנסת. הממשלה, גם אם תאשר את ההסכם הזה, לא תחתום עליו אלא לאחר שהכנסת תאשרו מלכתחילה, כפי שאנחנו עושים היום עם חוזה השלום. וכפי שאנחנו מכבדים וכיבדנו את ההתחייבות לגבי חוזה השלום, אתם יכולים לסמוך על כך שנכבד את ההתחייבות לגבי ההסכם המפורט על הסדרי האוטונומיה. לכן היום איננו דנים על בעיית האוטונומיה. אנחנו דנים על בעיה אחת ויחידה, הלוא היא חוזה השלום בין ישראל ובין מצרים, כפי שמונח לפניכם, קראתם אותו על סעיפיו ונספחיו. לא חתמנו על שום הסכם סודי, לא עם אמריקה ולא עם מצרים, וגם לא ננהג כך בעתיד.
Quote End


Quote Start
מה ערכו של אותו חוזה שלום, גבירותי ורבותי, שלמענו הקרבנו קרבנות כבדים מאוד ? לא זו בלבד שלא אכחיש זאת, אהיה הראשון שאודה ואודיע על כך — קרבנות כבדים מאוד. אחד הקרבנות — את הכאב עליו איני מסוגל להביע בשפת אנוש, אבל כך החלטנו וכך הכרענו, הרוב הכריע. ומדוע? חוזה השלום הוא פריצת חומת האיבה שהקיפה את ישראל מכל עבר מאז הקמתה. למעשה לא שלושים שנה אלא שישים שנה תמימות ויותר מזה היינו מוקפים מכל עבר במדינות שהכריזו עלינו כעל אויב, שקיימו נגדנו מצב מלחמה מתמיד, שביצעו נגדנו מעשי איבה, שעשו בנו חמש מלחמות. ואנו שואפים, כל ממשלות ישראל, לפרוץ טבעת האיבה הזאת, לנסות להגיע לחיי שלום בלי הרג, בלי יתמות, בלי שכול; לנסות להגיע לנורמאליזאציה של היחסים, לבקר איש אצל רעהו, לעזור איש לרעהו, להכיר איש את רעהו - אין קרניים לא פה ולא שם - כעמים בני- חורין הרוצים בשלום; לפתח יחד מפעלים, להקים יחד מפעלים, להביט עתידה; לא לחיות בעבר. העבר הוא איום ונורא. אילו אבידות, אילו יתומים ואלמנות, אילו מעשי אכזריות.
בימינו שלנו, בתקופתנו או, אי-אפשר לחיות בעבר. צריך להתבונן עתידה. ולכן אנו רוצים לתת — איך אומרים הצברים שלנו — ״שאנסה״ לשלום הזה עם החזקה והגדולה במדינות ערב. ואם הוא יצליח — ובעזרת-השם הוא יכול להצליח — אז אולי, אולי, דוגמה זו תמשוך גם שכנים אחרים. הם ילמדו מהחיים, מהמציאות, אפשר לחיות עם ישראל בכבוד ובהבנה ובעיקר בתנאי שלום. אז גם הם יצטרפו, אז גם אתם נעשה שלום.
אם נזכה עוד בדורנו להגיע לשעה כזו — שלום על ישראל, על כל ישראל, ושלום על שכניה, כל שכניה — הרי אז כל יהודי וכל ציוני יוכל לומר: אשרינו שזכינו להגיע לשעה כזאת.
לכן כל כך חשוב חוזה השלום הזה, הראשון שישראל חותמת עליו מאז היא קמה כמדינה עצמאית; הראשון שהיא חותמת עליו אחרי חמש מלחמות ו-12,000 הרוגים, כדי למנוע את המלחמה, שלכל הדעות היא הכבדה ביותר בחזית המזרחית עם 40 מיליון אנשים, עם צבא של מאות אלפים ואולי יותר מזה באחד הימים.
לפרוץ את טבעת האיבה — זו מטרתנו, זו שאיפתנו, זה היה חלומנו. אני אומר בכל לבי ובכל נפשי, בידעי את כל הקרבנות שהקרבנו: כדאי, צריך, רצוי לעשות את המעשה הזה למען עמנו, למען כל בניו ובנותיו, למען עתידנו, גם למען שלומם ובטחונם של שכנינו.
זה מעשה אנושי ממדרגה ראשונה. זה מעשה יהודי רב-חשיבות. זה מעשה ציוני רב-ערך — חוזה שלום בפעם הראשונה בתולדותיה של מדינה זו, שלמען הקמתה למעשה נתנו את חייהם שישה מיליון יהודים, שיכלו כולם להיות אזרחיה ותושביה, אילמלא ; שלמענה נתנו את חייהם גיבורינו הקדושים, בלי תלונה; שלמענה יש לנו אמהות-הבנים, והן אינן מתלוננות; שהועמדה בסכנה בכל מלחמה לעצם קיומה, והאוכלוסיה כולה היתה בסכנה. גברנו על כך בעבר, גם בעתיד נעמוד. אבל אנו רוצים שלא נגיע לכך, ונוכל לומר לכל בני ישראל: יש, יש תקווה טובה בלב שיהיה שלום.
איננו צוהלים. אין סיבה לצהלה. איננו מתפארים, אין הצדקה להתפארות. כל הממשלות הקודמות רצו במה שהממשלה הזאת מציעה לכם היום, וכל הכבוד למאמציהן. אבל כך קרה, שבימים אלה אנו יכולים לחתום על חוזה, השלום. לכן לא צהלה ולא התפארות אלא בהכנעת לב, באהבה רבה ובאמונה עמוקה.
בשם הממשלה, ועל דעתה, אני מבקש שהכנסת תאשר היום את חוזה השלום בין ישראל ומצרים, על נספחיו ומכתב-הלוואי שלו.
Quote End